ניהול תדמית בזירה עוינת
מדינה במאבק תדמיתי מתמיד
מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם (ואולי היחידה) שנמצאת לא רק במצב ביטחוני מורכב – אלא גם במצב תקשורתי מורכב, באופן קבוע.
כל מבצע צבאי, כל תגובה לגינויים, כל תקרית מעבר לגדר – הופכת מיד לקרב תקשורתי רב-חזיתי.
המאבק על דעת הקהל העולמית איננו תוספת – הוא אחת החזיתות. והחזית הזו משתנה במהירות.
התקשורת הגלובלית – בין עובדות לרגש
העולם התקשורתי של 2025 לא דומה לעולם של 2015 ובטח שלא לזה של שנות ה־90.
החדשות כבר לא נקבעות רק באולפני טלוויזיה, אלא באולפני בית של טיקטוקרים. ההשפעה על דעת הקהל מגיעה דרך סרטון קצר, לא דרך כתבת פרשנות. והציבור? הוא לא מחפש עובדות או אמת – הוא מחפש הזדהות.
במילים פשוטות: מי שצורח חזק – לא תמיד צודק, אבל לעיתים קרובות נשמע וכמאמר המשפט הידוע, ציפור לא מאכילה בהכרח את הגוזל הכי רעב, היא מאכילה את מי שצועק הכי חזק…..
כשלי ההסברה הישראלית – ומה ניתן ללמוד מהם
ישראל, לאורך השנים, מצטיינת בקראה שגויה של המפה התקשורתית נכון.
ב-7 באוקטובר 2023 זה בלט יותר מתמיד:
בעוד ישראל הותקפה בצורה האכזרית ביותר שידעה, תוך זמן קצר הנרטיב בתקשורת העולמית התהפך – מהזדהות עם הקורבן למתקפה על התגובה.
הפער הזה – בין מה שקרה לבין מה שסופר – הוא ליבת האתגר.
ישראל כמותג – והצפון כחזית
כמי שמנהל משרד יחסי ציבור שמלווה רשויות, גופים לאומיים, ארגוני חירום ולקוחות מהצפון – אני רואה כיצד העקרונות הללו תקפים לא רק לדיפלומטיה, אלא גם למועצה מקומית תחת אש, למיזם חדשנות שזוכה להשמצות, או לתאגיד מים שמתמודד עם פייק ניוז.
גם כשמדובר בחברה עסקית או רשות אזורית – התגובה הנכונה בזמן אמת, שפה תקשורתית אחידה, חיבור לרגש וערכים – הם כלים קריטיים להישרדות, צמיחה והובלה.
מה נדרש כעת?
במקום לתחקר רק מבצעים – הגיע הזמן לתחקר גם מערכות הסברה.
לסיכום: תדמית היא לא מותרות – היא בעלת משמעות ביטחונית
ניהול תדמית הוא לא עניין של מיתוג בלבד. בעידן שבו דעת קהל עולמית יכולה לקבוע את עמדות מדינות, מדיניות סיוע או אפילו יחס של שותפים אסטרטגיים – יחסי ציבור והשפעה על דעת הקהל הפכו לנשק אסטרטגי.
מדינת ישראל זקוקה להסברה, אבל לא רק בהיבט טכני – אלא כאסטרטגיה תקשורתית כוללת, שמבינה תודעה, בונה אמון ומייצרת השפעה אמיתית.
בניה ועיצוב אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל בע״מ