עורכי דין לא “עושים יחסי ציבור” כדי להיראות טוב. הם משתמשים ביחסי ציבור כדי לנהל מציאות. תיק משפטי מתקיים היום בשתי זירות במקביל: בבית המשפט ובמרחב הציבורי. מי שמתעלם מהזירה השנייה משאיר אותה לאחרים: לצד שכנגד, לשמועות, לכותרות, ולגוגל. והגם שעקרונית יש את חוק הסוביודיצה- הרי שכיום כולנו יודעים כי הוא אות מתה בפר החוקים הישראלי.
הנקודה החשובה: יחסי ציבור לניהול תיק משפטי ויחסי ציבור לקידום עורך הדין אינם שני עולמות. זו אותה משמעת, אותה מערכת כללים. כשעושים את זה נכון, זה משרת את שני היעדים יחד.
ביחסי ציבור משפטיים אין מקום לאלתורים. הכל מתחיל מכללי אתיקה, חיסיון ודיוק. המטרה איננה לנצח את התקשורת, אלא להקטין סיכון, להבהיר עובדות, ולשמור על כבוד הלקוח וההליך ועורך הדין הוא שותף מלה כשברור שהאסטרטגיה של ניהול התיק היא המובילה את ההתנהלות הציבורית.
כלל בסיס,אם משפט לא היה נוח לומר מול שופט או מול ועדת אתיקה, הוא לא יוצא החוצה.
איך PR תורם לניהול התיק:
איך אותו PR מקדם את עורך הדין:
מיצוב מומחיות בלי לגעת בתיק- בונים סמכות דרך תוכן מקצועי כללי, טורי הסבר, שאלות נפוצות, פרשנות עקרונית. זה מייצר אמון ומביא לקוחות מתאימים, בלי לסכן חיסיון ותוך הגדלת הערך של עו"ד וכמובן שלמומחה משלמים יותר.
ארגז הכלים המינימלי שמונע טעויות:
יחסי ציבור לעורכי דין הם אותו כלי לשני צרכים: לנהל את סביבת התיק בלי להסתבך, ולקדם את עורך הדין כמומחה בלי לשווק אגרסיבי. זה לא סתירה. זה יתרון. מי שעובד מדויק, אתי ועקבי מקבל גם הגנה וגם צמיחה.